<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן י"ג</h1>
<h2>דף לב.</h2>
חומץ שכר של גוים אותו הנמכר לשעה אסור אבל שבחביות [גדולות] מותר שאם עירבו שום דבר מסריח מיד.
<h2>דף נה:</h2>
מאימתי יאסר היין של גוים משידרוך ויתחיל לימשך אע"פ שלא ירד לבור. לפיכך אין דורכין עם הנכרי בגת שמא יגע ביד ואפי' היה (בפת) [כפות]. ואם עשה כן אסור בשתיה כ"ש שאין לוקחין גת דרוכה אע"פ שהיין מעורב עם החרצנים והזגים. והר"י מקורביל כתב (סי' כ"ג) ובמקצת מקומות בצרפת לוקחין גת דרוכה מן הגוים בזמן שהיין והחרצנים והזגים הכל מעורב והוא שלא [יהא] ברזא בגיגית כלל או אם יש לה שתהיה חתומה יפה יפה מתחלתה שלא נמשך ממנה יין כלל חוץ לגגית. וסומכין על שנויא דגמרא בגת פקוקה ומלאה. והר"ף ז"ל כתב נראה שאסור לדרוך ענבים על ידי גוי דגזרינן קודם המשכה אטו אחר המשכה וכן כתב רבינו יהודה. וכדתנן אין דורכין עם הנכרי דמשמע כלל אפילו [קודם] המשכה אבל כשדרך הגוי אין היין אסור בדיעבד. ובצרפת נהגו לדרוך גגיות על ידי גוים ומנהג שטות הוא. ואע"פ שאנו לוקחין גת (דרוכה) [יין מן הגגיות מן העכו"ם אע"פ שהן דרוכות] מן הגוים היינו משום דתלינן לקולא. והבעל התרומה ז"ל כתב גגיות ענבים דרוכים ובעוטים ושוהין בבית הגוי שבוע או יותר יש מקומות שישראל קונה אחרי כן יין שם ואין חושש שמא המשיך הגוי ממנו היין או יותר ונאסר כל מה שנשאר שם. וגם בירושלמי אמרינן אם העלים ממנו עינו אסור ודוחק לומר [זה] הירושלמי מיירי שאינה מלאה הגיגית ולשם אם המשיך ממנה אין החסרון ניכר אבל אם מלאה הגגית שאם נמשך ממנה קצת ניכר החסרון אין לחוש שמא לאחר שהמשיך חזר ומלאה. והמחמיר [לתת בגד על הגיגית ועושה חותם מיד שבצר ודרכן] טוב הדבר (לתת בגד על פי הגגית ועושה עליו חותם מיד שבצר הענבים ודרכן). וכן נמי כתב הר"י מקורביל ז"ל. וביאר עוד שאפילו לקח הגוי מעט יין צלול שצללו מן הזגים ומן החרצנים והחזירו הרי כבר נתבטל בששים. וירא שמים מכסה הגגית בבגד וכורך חבל סביבה וחותם החבל בקשריה. ונותן אפר [או עפר] (סביב הגגית וחותם) על גביו וזה דבר טוב שלא יתן בו הגוי מים ואם יש ברזא בגיגית צריך לסתמה. אם לא (כן) שידוע וניכר אם מסירין אותה משום [ד]דרך הברזה הויא המשכה כמו בסל. וגגית מלאה ענבים דרוכות שהמשיכו ממנה יין אסור [להניח] שיבא הגוי וישפוך בגגית ענבים מפני שכלן נוגעין זה בזה. ואם משליך יסייע בו ישראל (וישפוך) [או שישפוך] מרחוק ואם לא עשה כן אסור. וכן כתב הבעל התרומה עכ"ל הר"י ז"ל.
יין משהתחיל לימשך נעשה יין נסך פר"ש ס"ל משהתחיל לימשך אפילו בתוך הגת עצמה מקצה אל קצה. נעשה יין נסך אם נגע בו הגוי והוא שנגע באותו יין הנמשך. אבל אם נגע באותו שלא נמשך עדין לא נאסר כלל. ואפילו כשנגע בנמשך לא נאסר רק אותו הנמשך אבל שאר החרצנים ומה שמעורב עמהן מהמשקה אין לו תורת יין ויוציא כל הנמשך והשאר מותר. וכן נעשה מעשה על פי חכמי לוניל ז"ל. והרשב"א ז"ל אוסר אפילו את אשר לא נמשך.
ואם שולי הגת מלאה חרצנים וזגים וגרעינים והגת פקוקה. כיון שלא נסתלק החרצן לצד אחד כדרך הדורכין אין כאן המשכה כלל. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל. וזה שעושין הדורכין שמשימין סל או קערה גדולה בתוך הכלי שדוחקין בו ודוחקין בו ביד או ברגל כדי להמשיך היין צלול בתוכו זה ודאי נקרא המשכה. ואם נגע בו [הגוי] היין אסור והשאר מותר. ואפילו נגע הגוי בשאר. והבעל התרומה מפקפק אם נגע הגוי בשאר אחר שהתחיל לימשך. ולדעת המתירין מגע גוי בשאר החרצנים אם חזר היין הנמשך ונתערב עם החרצנים אסר הכל. אלא א"כ יש בו כדי ביטול דכשלא במינו חשבינן ליה ובטל בששים. וקצת רבני צרפת פסקו שלא נקרא התחיל לימשך ליאסר במגע גוי אם לא יורד לבור ואז יאסר מה שבגת אם יגע בו גוי. אבל אם לא התחיל לירד לבור אפילו נמשך בגת מקצה אל קצה לא יאסר מגע גוי אפילו נגע במה שנמשך.
וכתב הר"י מקורביל ז"ל גגית של ענבים דרוכים מותר להניח הגוי ליגע בהם לכתחלה. והבעל התרומה ז"ל כתב גגית של ענבים שהיא דרוכה ועדין לא המשיכו יינה ורוצה הישראל או הגוי לנסות יינה אם טוב הוא אם לאו ייקח יין וענבים יחד שלא תחשב המשכה ליאסר הגיגית אם יגע בהן אחר כן. אמנם יכול להיות אפילו ליקח בכוס יין צלול שאינו נחשב המשכה בשביל ההוא פורתא וגם לא נתכוון לכך כי אם לנסותו ואותו שבכוס יין מקרי כיון שהוא צלול ואם נגע בו הגוי נאסר.
ואותו יין שנאסר במגע גוי אם החזירו בגת דרוכה הכל מותר ואפילו נמשך מן הגיגית מותר. מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והחרצנים שאינו מינו מיקרי לרבא דאמר בתר שמא אזלינן. ואפילו לאביי דאמר חמרא חדתא בענבי בתר טעמא אזלינן והכל מין במינו הוי מותר בששים מ"מ לפר"ת ז"ל עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל אמרו הצרפתים שאם נגע הגוי בתוך הגת בענבים או אפילו בפסולת הענבים שמשליכין מקום מגעו והשאר מותר. ובלבד שלא יגע במקום משקה. וזה תמה אם יש משקה טופח במקום מגעו וטופח להטפיח פני כל הגת הוי חבור כדהוי לענין טהרות. ואם היה נגוב מקום מגעו מותר.
<h2>דף נו:</h2>
נכרי שדרך היין ולא נגע בו וישראל עומד על גביו אסור בשתיה. ויש אוסרין ג"כ שלא יסבב הגוי קורת בית הבד לסחוט ענבים לפי שזה כנוגע ממש אחר שהיין נסחט ויורד על ידו. והבעל התרומה מתיר והוא שיהיה ישראל מסייע לו. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
<h2>דף נט.</h2>
גוי הדורך ענבים בחבית אע"פ שהיין צף על ידיו אינו עושה יין נסך ועל זה פשט המנהג שהגוים עושין המשואות ודורסין אותן בידיהם בתוך השמאל"ש ואע"פ שהיין צף על ידיהם. היה אוכל מן הסלים והותיר וזרקן לגת אע"פ שהיין מנתז על הענבים אינו עושה יין נסך.
<h2>דף סו.</h2>
ואותו יין שנאסר במגע גוי אם החזירו בגת דרוכה הכל מותר ואפילו נמשך מן הגיגית מותר. מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והחרצנים שאינו מינו מיקרי לרבא דאמר בתר שמא אזלינן. ואפילו לאביי דאמר חמרא חדתא בענבי בתר טעמא אזלינן והכל מין במינו הוי מותר בששים מ"מ לפר"ת ז"ל עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל אמרו הצרפתים שאם נגע הגוי בתוך הגת בענבים או אפילו בפסולת הענבים שמשליכין מקום מגעו והשאר מותר. ובלבד שלא יגע במקום משקה. וזה תמה אם יש משקה טופח במקום מגעו וטופח להטפיח פני כל הגת הוי חבור כדהוי לענין טהרות. ואם היה נגוב מקום מגעו מותר.
